הוואי, האי הגדול: התפרצות געשית, רעידות אדמה ונופים משגעים - יומן מסע

עודכן ב: 2 ינו 2019

יום ה' 3.5.18 בבוקר נפרדים מהונלולו ועולים על טיסה ל-Hilo, העיר הגדולה בחלק המזרחי של האי הגדול.

קוקוס טרי במפלי הקשת, הילו
Hawaii, The Big Island Tropical Paradise

כבר בשדה התעופה אנחנו שומעים שבבוקר היו שם כמה רעידות אדמה שפערו סדקים בכביש 130, (כביש ראשי בחלק הדרומי של האי) והוא נסגר.

אחת האטרקציות המרכזיות באי הגדול היא הר הגעש הפעיל. אנחנו מתוכננים לבלות שני לילות סמוך אליו בהמשך השבוע. בשלב הזה אנחנו מתרגשים, "הצליח לנו", נזכה לראות התפרצות געשית. הכל טוב (עדיין לא מבינים את המיימדים האמיתיים של האירוע הזה).

אוספים את הרכב ונוסעים למלון. החדר עדיין לא מוכן, קופצים להצטיידות בחלב (לקפה) וקצת פירות לחדר, ועוברים גם במפעל (וכמובן חנות) של אגוזי מקדמיה. טועמים, קונים קצת מתנות וחוזרים למלון לקבל את החדר. בנתיים העניינים מתחממים, סדק בכביש סמוך לשכונת מגורים בדרום מזרח האי, ב-Leilani Estates וקריסת מדף קרקע, מתחילים התפרצות געשית שהולכת ומתגברת במשך הלילה, לא מדובר בנהרות לבה זורמים אלא במעיין "זחל" של לבה שמתקדם לאט ובביטחון. מודיעים על פינוי אנשים מהרחובות הסמוכים.

לילה, 11am, הטלפון מתחיל לצפצף. התראת חרום. כל האזרחים שעדיין נמצאים באזור Leilani Estates מתבקשים להתפנות בדחיפות עקב התפרצות וולקנית, ורמות גבוהות של סולפור דיאוקסיד. ממרומי קומה 11 בהילטון הילו אנחנו מרגישים בטוחים. רחוקים מספיק מהאזור המסוכן. מקבלים עדכונים מהארץ שההתפרצות מדווחת בחדשות גם בארץ.

אני קמה לשטוף פנים אני רואה בכיור המוני חרקים מוזרים עם כנפיים ורודות. מגעיל ממש! שוטפת אותם וחוזרת לישון. למחרת פקידת הקבלה מספרת שאלו טרמיטים שעפו מאזור ההתפרצות (הלילה הבא כבר היה נקי מטרמיטים).

יום שישי בבוקר, 4.5.18. בחדשות מעדכנים שסדקים נוספים נפרצו באזור הפעילות הגעשית ונובעים מהם גיצים, אש, וגזים SO2. כאלף חמש מאות איש פונו מבתיהם למקלטים. גם המלון שלנו מקבל כמה משפחות מאזורי הפינוי. האזור סגור ומסוגר ולא ניתן להתקרב. הוואי היא חלק מארצות הברית של אמריקה, מצבי חרום כאן מטופלים באופן מאוד מאורגן ומבוקר. מאות אנשי כוחות הביטחון והמנהלה שומרים על הביטחון מעל הכל.

החדשות הטובות: כל שאר האזורים באי בטוחים לחלוטין לטיול ואין צורך לשנות תכניות. נהדר.

אנחנו מתוכננים להגיע לדרום האי, לאזורים הגעשיים, רק בעוד כמה ימים. מחליטים שכרגע ממשיכים לפי התכנית המקורית. ונראה מה יהיה לגבי ההמשך.

ב-Hilo השמיים כחולים, הציפרים מצייצות, כאילו נמצאים בעולם אחר.

מחליטים להמשיך בטיול לפי התכנית המקורית. קפה זריז ויוצאים לעבר מפלי הקשת Rainbow Falls, במרחק 12 דק נסיעה מהמלון שלנו, בקצה שכונת מגורים.

בשעות הבוקר המוקדמות, קשת באדי המים Rainbow Falls

המפלים הרוויחו את שמם בזכות קשתות מרהיבות שנוצרת בשעות הבוקר המוקדמות. הצלחנו להגיע בדיוק בזמן, ערפילי הבוקר מתחילים להתפזר, השמש מפציעה מבין העננים ואנחנו זוכים במופע הגדול ולצלם רצף מתלהב: מפל לא גבוה ומאחוריו מערה ענקית, והקשתות נוצרות ונעלמות לסרוגין ברסיסים הניתזים. סביבו שפע בלתי נתפס כמעט של צמחיה טרופית, עלי שרכים ענקיים, ערב רב של עצים שמטפסים לגובה ועליהם שלל צמחים מטפסים, מין בלגן בלתי מאורגן ויפיפה של ירוקים.

צמחיה טרופית "על סטרואידים" במזרח האי הגדול בהוואי

לארוחת בוקר שותים קוקוס טרי שנקטף אתמול פוצח עבורנו. יופי של משקה אנרגיה.


גקו - יצור יפיפה

מסלול קצרצר סביב המפל וממשיכים במעלה Wailuku River, הנהר הארוך ביותר בחלק זה של הוואי, יורד מההרים לים בין שני נהרות לבה שנוצרו לפני כעשרת אלפים שנה לספירה החילונית (=5000 בקרוב לספירה הדתית?).

הנהר משובץ לארכו בבריכות ומפלים אבל הנוף פסטורלי הזה ממסך מספר רב של טביעות מדי שנה. פירוש השם "וויילוקו" הוא "נהר ההרס". ממש כמו בנחלי הערבה אצלנו, אין לדעת מתי יורדים גשמים בהרים, וגלי שיטפונות מפתיעים שכיחים בו. הבריכות מסתירות מערות לבה ש"שואבות" פנימה. מסוכן. לא נכנסים למים. התכנית המקורית הייתה לטייל במסלולים סביב הנהר, אבל בניגוד למה שקראתי מהארץ, אין מסלולי הליכה לאורך הפארק.

אז ממשיכים ברכב במעלה הנהר לאטרקציה הבאה בריכות "הסירים הרותחים" ומפלי פאאפאא (Pe'epe'e Falls).

תחנה שלישית להיום: KAUMANA CAVES STATE PARK מערת לאבה. בהחלט חוויה אחרת: מתחיל כ"חור" תמים:


 KAUMANA CAVES STATE PARK הכניסה למערת הלאבה ב

וסביבו (כמובן) שפע שרכים טרופיים ושורשי אוויר. בפנים אולם גדול. אפשר לראות את זרמי הלאבה מהשלבים השונים, חלקם נראים ממש כמו זחלי לאבה לאורך הרצפה או הקירות. אמנם לא הגענו מצויידים בפנסי ראש, מדליקים פנסים בסלולרי, ומתחילים להכנס לעומק המערה, ברוב האזורים התקרה דיי גבוהה, 3-4 מטר, אבל יש גם אזורים בהם צריך ללכת כפופים מאוד. ככל שנכנסים לעומק המערה, החשכה מוחלטת לגמרי, הולכים בזהירות, רק שנינו, מאירים את הקרקע והקירות בפנסים כדי לראות לאן מגיעים. תחושה של הוד קדום. איתני הטבע. אמורים להיות שם גם עטלפים, אבל לא ראינו.

המערה עמוקה, וברוב המקומות התקרה גבוה. מבט פנימה

חוזרים לאור היום, שותים, נחים קצת. הרדיו פתוח, מקשיבים לעדכונים אין התראות מיוחדות. ממשיכים לתחנה הבאה: הגנים הבוטנים של הוואי.

קצת לפני הגנים עצרנו בצד הדרך וירדנו במורד הצוק למסלול קצר Onomea Trail.

מבט מתחילת המסלול על המפרץ

יורדים בשביל נחמד למפרץ קטנטן, שפך נחל אל הים. גלים מתנפצים לסלעים שסרטנים ירוקים רצים עליהם. ועל החוף קוקוסים שנפלו מהעצים. פסטורליה.

Onomea Trail שפך הנחל לחוף,

כמה מטיילים ממליצים מאוד לחצות את הנחל לראות את הצד השני של החוף, אנחנו מתלבטים, ואז, האדמה מתחילה לרעוד. אנחנו על החוף. המקום האידאלי להיות בו. שומעים "בומים" חזקים מרחוק. קוקוס גדול נופל מאחד העצים וכמעט פוגע באדם שעמד תחתיו, מתרחקים מקוקוסים. הרעידות נמשכות דיי הרבה זמן, מרגיש כרעידת אדמה דיי חזקה. האמת שהחוויה דיי מרגשת אותנו. מחליטים לעלות חזרה לאוטו.

אנשי ביטחון מופיעים על השביל ומאיצים בנו לפנות את השביל בזריזות ולעלות בזריזות, רעידת האדמה גרמה להתראת צונמי. אופס. אני נלחצת. ובצעדים קלילים (וממש לא אופייניים) מטפסת אל הכביש.

על הכביש מחכה עוד הפתעה. ה-"בומים" ששמענו בזמן הרעידה היו מפולות בוץ ואבנים (שם יפה לסלעים ענקיים) שנפלו על הכביש. הכביש נחסם, המפולת "פספסה" בכמה מטרים את האוטו שלנו. אין אפשרות להמשיך לכיוון הגנים הבוטנים, שנסגרו זמנית עד ברור ההתרעות.

מבט מהמכונית שלנו לכביש: מפולת בוץ, חוסמת את הכביש כמה מטרים לפני המכונית שלנו

נוסעים בזהירות במורד הכביש, אנשי ביטחון מנחים לסוע בזהירות ממפולות קטנות נוספות.

כבר צהריים, כדי להירגע מכל ההתרגשות, אין כמו ארוחה טובה. Tripadvisor היקר ממליץ לאכול ב-What's Shaken שנמצאת בקרבת מקום.