חדר ילדים הוא המקום הראשון שהאוצר הקטן רואה כשהוא פוקח את עיניו, והאחרון שרואה רגע לפני שעוצם אותן לשנת לילה מתוקה.
אז מה כבר ביקשנו? רק חדר מעוצב ונעים, תואם בדיוק לגילו, אהבותיו ואופיו, כמו במגזינים.
אה, כן: וגם לא יקר מידיי!
כשמעצבים חדר לילדים רצוי "לחשוב קדימה", ולתכנן להווה. אין צורך לקנות לילד "רהיטים לכל החיים", כיוון שצרכיו וטעמו משתנים עם הגיל.
ההשקעה בחדר הילדים צריכה להיות לדעתי יותר ביצירתיות ופחות בתקציב.
הרהיט היחיד שכדאי שיישאר לאורך זמן הוא ארון בגדים, ולכן כדאי שיהיה בגוונים נטראלים, ויוכל להשתלב בסגנונות עיצוב שונים לאורך מעגל החיים.
המיטה: מיטת תינוק עד גיל שנתיים ומשם למיטת מעבר, בגיל 5-6 עוברים למיטת ילדים (רצוי כזו עם מיטה לחבר). בסביבות גיל 12-13 רוצים הילדים לרוב לעבור ל"מיטה וחצי".
שולחן כתיבה: רהיט שלקראת כיתה א' נקנה ברוב טקס והתרגשות (גם אם בשנים הראשונות הילד בכלל מכין שיעורים על השולחן האוכל במטבח, ובתיכון לעתים קרובות מכינים שיעורים בכלל בישיבה על המיטה או השטיח).
החדר של בן:
כשבן נולד קיבלתי מאמא שלו מנדט פתוח לעצב אותו מחדש בהתאמה לגיל בכל שנתיים שלוש.
החדר הראשון: תינוק ראשון במשפחה, התרגשות גדולה, מעצבת חדר בלבן פרקט עץ, רהיטים לבנים, שטיח לבן רך, קירות לבנים, כורסת הנקה לבנה רכה ומפנקת, וילונות לבנים מתנופפים,
בגיל שנה וקצת מוסיפים נגיעות צבע עם תמונות, קופסאות אחסון לבנות עם גב צבעוני, עבור הספרים והצעצועים, ומדבקת פנדה ענקית מודבקת על הקיר בגובה העיניים לילד זוחל והולך.
כשבן עבר ל"מיטה של גדולים", זכה לעיצוב מחודש של החדר:
בתכנון החדר לבן התייחסתי לכך שבשנים הקרובות עשוי להצטרף אליו אח או אחות קטנה.
הוספנו ארון בגדים, נוספו צעצועים רבים, ומקום אחסון עבורם, החדר נצבע בגוונים רגועים של כחלחל אפרפר ולבן-מוקה.
הוילון הרומנטי הוחלף בוילון גלילה "גברי" בצבעי החדר.
על הקיר בגב המיטה הודבק טפט דובונים שובבים, בצבעים רגועים התואמים את פלטת הגוונים
שנבחרה.
ממדבקת הפנדה בן לא רצה להיפרד, היא קיבלה מסגרת תואמת, שהשתלבה בעיצוב.
הוספנו גם מראה ממוסגרת בלגו צבעוני, שהודבקה על הדלת, כך שיוכל לראות עצמו, אך לא יתפוס מקום רב מדי בחדר.
בגיל 6 נולדה לבן אחות קטנה, והחדר התאים עצמו לדיירת הנוספת, באהבה.
ועל כך תורחב היריעה בפוסט הבא.
מוזמנים לעקוב.