זכרונות וחוויות מטיול חרפי באלסקה - שלג, פסלים מקרח, מרוץ מזחלות, מעיינות חמים, זוהר הקוטב ו-סקי אתגרי במיוחד, למתקדמים - הלי-סקי.
הטיול לאלסקה החל מחלום של ביתי: הלי-סקי באלסקה.
השם #Heli_ski מורכב מהליקופטר וסקי: חוויית גלישה למתקדמים (ומשוגעים): אין אתר מסודר, אין מעליות סקי ומסלולים מסומנים ומטופלים, אין בתי קפה חמימים על המסלול לשוקו או יין חם, ואין מסעדות עם אח בוערת בסוף (או אמצע) המסלול.
יש הרים פראיים, מלאי #שלג עמוק ובתולי, נופים משגעים, שאין שום דרך אחרת להגיע אליהם והמון שקט.
יש גם הליקופטר שלוקח לראש ההר, משם יורדים בגלישה אל ההליקופטר שמחכה למרגלות ההר, לקחת אותך למורדות ההר הבא. החוק היחיד הוא לפלס לעצמך דרך, ו"לצייר" את הנתיב שלך על השלג, לחייך ולהנות.
הסנואובורדרית שלי, אחרי שהתמחתה במדרונות באירופה, וקצת בארה"ב, חלמה על הלי-סקי באלסקה.
מועד הפרעון חל לאחר שחרורה, כ"טיול של אחרי צבא, מה-ביוקר. עם ההורים", (להבדיל מ"טיול אחרי צבא", עם תרמילים, שעושים בלי ההורים).
עונת ההליסקי באלסקה מתחילה באביב, כיוון שבחורף הטמפרטורות נמוכות מידי. נסענו במרץ.
כיון שהלי-סקי היא פעילות גופנית מאוד מאומצת (ויקרה), הטיסה ארוכה והפרשי השעות משמעותיים, העדפנו להתחיל בטיול קצר, לצורך התאקלמות, ולסיים ב-5 ימי גלישה.
יצאנו בטיסה מהארץ לאנקורג', ומשם בטיסה לפיירבנקס, במרכז אלסקה.
לינה: A Taste of Alaska Lodge
גרנו בבקתת עץ חמימה, חמודה ומרווחת מחוץ לעיר, על גבול היער, במטרה לראות את הזוהר בלילה (פחות הצלחנו בזה, כי הלילות היו מאוד מעוננים). התפנקנו בחדרי שינה מרווחים, מטבח מאובזר, סלון עם אח וכורסאות לשקוע בהן עם כוס שוקו חם וג'קוזי גדול מוקף חלונות לנוף מיוער מושלג.
פיירבנקס Fairbanksפיירבנקס התגלתה כעיר לא גדולה, מאוד לבבית ונעימה, עם המון פעילויות מהנות בעונה זו של השנה (קר ושלג), ופוטנציאל נהדר לראות את זוהר הקוטב.
למרות שתכננו בקפדנות את תאריך הנסיעה, כדי לזכות בטמפרטורות "חמימות" לאזור - סביב ה-0. קיבל את פנינו גל קור ש"גם זקני אלסקה לא זכרו כמותו", והטמפרטורות צנחו למינוס 25 מעלות בצהריים (וביום הזוי במיוחד צנחו עד מינוס 35 מעלות. קרררר ממש).
מזג האוויר המקפיא לא הפריע לתושבי פיירבנקס האמיצים לצאת בהמוניהם עם ילדיהם הקטנים (!), ולקחת חלק בשלל האירועים. (אצלנו אמהות נשארות עם הילדים בבית ביום קר בו הטמפרטורות יורדות מתחת לעשר מעלות, שם מעמיסים את הילדים והתינוקות על מזחלות, ויוצאים לבלות בחוץ במינוס עשרים מעלות, לחיי ההבדל הקטן).
George Horner Ice Park
מאמצע פברואר עד סוף מרץ מתמלא הפארק בפיסליי קרח רוויי דמיון. וגם מבוך, מגלשות ענק, נדנדות וקרוסלות כולן נבנים מקרח.
אפשר לראות את הפסלים ביום, ומרשים במיוחד לחזור בלילה, כשהם מוארים בשלל צבעים.
מעיינות חמים Chena Hot Springs Resort
ביום קר ומושלג במיוחד, נסענו ל-Chena Hot Springs Resort, שנמצא כשעתיים נסיעה מפיירבנקס.
האתר יכול לספק תעסוקה מהנה לכמה ימים, כיוון ש"קפצנו" רק לכמה שעות, נהנינו מחלק קטן מהפעילויות במקום.
המקום חביב במיוחד על היפנים, המאמינים בסגולות המיוחדות של הרחצה במעיינות החמים בעת צפייה בזוהר הקוטב (סגולה "בדוקה" ללידת בנים חכמים ומוצלחים במיוחד).
#מעיינות_חמים: נביעה טבעית מהמעיינות החמים זורמת בנחלים מעלי אדים בשלג ומספקים מים לבריכות הטרמיות המקורות ולגולת הכותרת (הסיבה שבשבילה הגענו): בריכה "טבעית" בחוץ.
לובשים בגדי ים במלתחות החמימות ויוצאים, תוך "שכשוך" הרגלים בתעלת מים המובילה לבריכה הטרמית החיצונית, מוקפת סלעים שחום המים לא מצליח להמס את השלג המכסה אותם. תחושה מדהימה להיות במים ב-40 מעלות, כשהגבות והריסים קופאים.
נכנסנו גם לשתות בבר הקרח ב-Aurora Ice Museum מוזאון פיסול בקרח. נשמרת בו טמפרטורה קבועה בכל השנה, של מינוס 7 מעלות. ("חמים ונעים" לעומת הקור בחוץ, הורדנו מעילים).
מרוץ מזחלות כלבים The Iditarod Trail Sled Dog Race באופן מסורתי מרוץ מזחלות הכלבים המפורסם מוזנק מאנקורג'. למזלנו, בעת ביקורנו מסיבות שונות, הועברה ההזנקה צפונה לפיירבנקס וזכינו לקחת חלק בחוויה יוצאת הדופן והמרגשת.
ריגשותי כלפי המרוץ אמביבלנטיים. מצד אחד ניתן לראות בברור את הקשר ההדוק, האהבה והדאגה של מאלפי הכלבים לכלביהם. חייהם במרוץ תלויים זה בזה. ועם זאת לא שכיח שלא כל הכלבים עומדים בעומס המרוץ הארוך והקשה, וחלקם לא שורד עד סופו.
טקס ההזנקה היה חגיגה צבעונית וקפואה מאוד (מינוס 25 מעלות צלזיוס, כבר אמרתי?). המון אנשים, וילדים, בחוץ. מוזיקה, כלבים סיביריים עם גרביים צבעוניות, שנובחים מציפיה והתרגשות, אפשר ממש לראות את פרץ האדרנלין השופע מהם. והצופים כולם מנופפים ומעודדים את הצוותים שמוזנקים בזה אחר זה.
בתי המלון מסביב פתחו עמדות התחממות ושתיה חמה שחולקה בחינם. בהחלט חוויה חד פעמית שהפתיעה אותנו.
סקי בפיירבנקס
לייד העיר 2 אתרי גלישה קטנים. גלשנו באחד מהם כדי "להזכיר" לשרירים איך גולשים. ב"אתר קטן", אני מתכוונת לכמות ואורך מסלולים כפולה פלוס מזו שבחרמון, עם שלג פאודר שלא נראה כמותו, ואווירת "שכונה" נעימה. היינו הישראלים הראשונים שגלשו שם (כך עדכן אותנו הבחור הנחמד שמכר סקיפס, השכיר ציוד, ובצהרים גם הפעיל את המזנון). באתר שגלשנו לא היו מעליות סקי. אבל היו אוטובוסים צהובים (School-bus) שעברו הסבה ל-Ski-bus, והעלו את הגולשים לראש ההר למבחר מצומצם אך משובח של מסלולים.
הלי-סקי (Heli-Ski) באלסקה
לאחר כשבוע עזבנו את פיירבנקס, בטיסה חזרה לאנקורג'. משם אספו אותנו ה"חבר'ה" מ-Majestic Heli Ski, כשעתיים נסיעה צפון מזרחה. הגענו ללוג' המבודד באמצע שום מקום, בנוי מקורות עץ ענקיות, חלונות גדולים לנוף הלבן והפיראי. קיבלנו ערכות חילוץ ממפולות שלגים, ועברנו הדרכה ואימון בהתנהגות בעת מפולות שלגים, וחיפוש ניצולים (הצלחנו למצוא ו"להציל" את התרמיל שהמדריך החביא בשלג העמוק). התחלה דיי מלחיצה. קיבלנו הסברים איך עולים ויורדים בשטח מהמסוק.
למחרת בבוקר, יום קר, אבל השמיים כחולים לגמרי, והשמש זורחת. מקבלים את המגלשים הרחבים לשלג עמוק, הפרפרים בבטן, התרגשות. פעם ראשונה שגולשת עם מגלשים רחבים.
עולים להליקופטר, טסים לשמורה, הרים מכוסים "קצפת" של שלג. נוף עצמתי ומרשים. אין נפש חיה, חוץ מאיתנו: שני סקיירים, ארבעה סנואובורדיסטים וטייס אחד, בהליקופטר קטן.
יורדים בראש אחד ההרים, ההליקופטר עוזב אותנו לאחר שקבע עם המדריך נקודת מפגש איי שם למטה בעמק.
בדיקת קשר ויוצאים אחד אחד לדרך למטה.
האמת: היה ממש קשה. חשבנו שאנחנו גולשים טוב. אבל בהרים האלו הכל מאוד שונה. המגלשיים הרחבים לשלג עמוק מגיבים אחרת מהמגלשיים אליהם אנחנו רגילים באלפים והשלג מאוד מאוד עמוק ומשופע.
מסיבה לא ברורה המדריך לקח אותנו למסלול מאוד מתקדם, כשהצלחתי סוף סוף להגיע למטה שקלתי ברצינות את האפשרות לחזור עם ההליקופטר.
ההר הבא היה יותר ידידותי, התאמננו בו כמה פעמים. בסוף היום הצלחתי אפילו להנות מהגלישה.
מכוונים לכיוון כללי למטה, שם מחכה לנו ההליקופטר בעמק. ובהצלחה.
ארוחת צהריים בסגנון הלי-סקי: פיקניק קפוא ליד ההליקופטר: כיסאות מאולתרים מבורדים וסקיז, כריכים, שנשמרו חמים בצידנית בהליקופטר אבל קפאו ברגע שהוגשו לנו. מרק חם מטרמוס, ולקינוח עוגיות ושוקו חם (מטרמוס).
ושוב טסים למעלה ההר לעוד כמה מסלולים של אחר הצהרים.
השלג יבש, עמוק ואבקתי, שקט, התמודדות עם עצמך מול איתני הטבע.
בערבים אחרי אמבטיות חמות ארוכות שעזרו לדם לחזור לזרום ולחמם את האיברים הקפואים, ישבנו ליד השולחן הארוך והחלפנו חוויות עם המדריכים והגולשים האחרים תוך כדי אכילת ארוחות מושקעות.
באחד הבקרים, כשהתנאים לא אפשרו גלישה יצאנו לטיולים לחקור את הקרחון הסמוך. פגשנו איילים מפלסים דרך בשלג העמוק וסוסים סקרנים עם שמיכות.
זוהר הקוטב
באחד הלילות זכינו לראות את זוהר הקוטב מחלונות הלודג'.
מופע זוהר מרהיב נוסף ראינו במשך חצי שעה קסומה, בטיסה מאנקורג' לשיקגו, כשהמטוס טס מזרחה לאורך הגבול עם קנדה, והשמיים "רקדו" בירוק זרחני.
לסיכום:
זה היה טיול הרפתקני שלוקח הכל לקצה ומעבר לו. החל מנהיגה בתנאי אקסטרים: כבישים מושלגים, שגם עצירה ברמזור אדום מהווה אתגר לא פשוט גם לנהגים מנוסים.
התמודדות עם טמפרטורה נמוכה, הנופים הפראיים, זוהר הקוטב שמרקיד את שמיי הלילה בירוק, פארקי שעשועים מקרח שילדי אלסקה משחקים בהם ומתעלמים לחלוטין מהקור (מינוס 25 מעלות...), וגולת הכותרת הלי-סקי. חוויית גלישה שונה מכל סקי "נורמאלי" באתרים מסודרים ומחוץ למסלולים. מומלצת לגולשים הרפתקנים במיוחד.
אלסקה מיוחדת, פראית ומאתגרת, יעד נהדר לטיולים גם מחוץ לעונת התיירות הרישמית - הקייץ.