לפני שנסענו ניסיתי להבין מה זה אוכל הוואי:
קוקוס ואננס, המון דגים ופירות ים? פירות אקזוטיים וירקות טריים? אוכל טרי מהחווה לצלחת (farm to table)? זו הייתה הפנטזיה, בשילוב עם כוסית מאי-תאי מקושטות במטריות על רקע השקיעה.
כאנטרופולוגית אוכל חובבת, הקדשתי עצמי ברצינות רבה לחקר תאורטי ומעשי מעמיק.
המחקר המעשי החל בלימוד מסודר: בוקר היום הרביעי בהונלולו הוקדש לסדנת #בישול_בסגנון_הוואי בשם Hawaii local favorites and Pacific rim. ארבע שעות של בישול, הסברים, יין וארוחה ענקית של מאכלים מקומיים
ללימוד.
והמשיך ביישום הידע (רוב המלונות שבחרנו כללו מטבח, הזדמנות מעולה להתנסויות קולינריות שחלקן התגלו כהברקות ואחרות פחות), שלל התנסויות במסעדות מקומיות לאורך הדרך, שווקי איכרים, חוות ועוד.
המחקר התאורטי:
הבישול בהוואי נובע מערב רב של מסורות בישול שהגיעו עם מהגרים רובם פולינזים, והשאר מדינות מזרח אסיה, בשילוב עם מסורת בישול ורשתות אמריקאיות (לא בדיוק מה שאנחנו קוראים אוכל בריאות).
שיטוט בפינטרסט הוביל אותי למתכונים ותמונות שלא תאמו את הפנטזיה הטרייה והבריאה, נראו כמו שליכט חום בלתי מגרה בעליל, או למזונות בשלל צבעי הטכניקולור. גם באתר The Hawaiian Islands מצאתי לא מעט חומר על המטבח המקומי.
נסעתי עם תחושה שייתכן מאוד שהנסיעה הזו לא תתאפיין בסיפוק קולינרי, ונאלץ להסתפק ב"אכילה לצרכיי הזנה". ובאמת בימים הראשונים, בהונלולו התאפיינו בחיפוש אחר ה-DNA הגסטרונומי עליו חלמתי, היו כמה מזונות נחמדים ואחרים הרבה פחות מלהיבים, בזירת הנטול גלוטן נרשמה מודעות סבירה, ולא יותר. התפנית החלה בסדנת הבישול, והמשיכה במעבר לאי הגדול ואח"כ למאווי. נכון שעדיין היו לא מעט מזונות תעשייתיים עתירי כימיקלים, טיגון ושאר מרעין, אבל למדנו להתחבר להוואי ששואפת לחזור להתחבר למזונות הפשוטים והטריים מהאדמה והים. לא אכלנו במסעדות יוקרה, אבל נהנינו מאוד מאוכל מקומי פשוט וטעים, עם אפס נפילות בתחום ה- #ללא_גלוטן!
אוכל בשלל צבעי הקשת בבופה בארוע, על הגג, מזג אוויר מושלם, שעת שקיעה, על הבמה מנגנים מוזיקה הוואית, ורקדנים בבגדים מסורתיים מדגימים סגנונות הולה. והאוכל: צבעוני אבל סתמי, עד לא אכיל.
| באמת שניסיתי לטעום, וממש לא התלהבתי. בהמשך הטיול נתקלתי בלחמניות דומות, שהיו קצת פחות סגולות, וטעימות הרבה יותר. אפילו קניתי טארו ובישלתי לפי ההנחיות (שקיבלתי מבעלת הדוכן בשוק ומשתי קונות שהראו לי איך לבחור את השורשים הנכונים, ואיך לבשל), הגוון שהתקבל היה סגלגל חיוור והטעם מזכיר תפו"א. לא עפנו. אני דיי בטוחה שלסגול בלחמנייה "עזרו" להיות כל כל סגול.
הקינוח הפופולרי ביותר בהוואי הוא ה-Shaved Ice: הר קטן של קרח גרוס עם סירופים בשלל צבעים וטעמים (כולם ללא יוצא מן הכלל על טהרת הכימיקלים). להיט אמיתי כאן, מוכרים אותם בכל פינת רחוב, וכמובן על החוף.
| אני לא הצלחתי להביא את עצמי לטעום מזה. שפן הניסיונות שלי העז לטעום 3 טעמים, דיווח על טעמי לוואי חזקים, וזרק לפח.
אוכל במגשית: ההוואים מאוד אוהבים את ה-Plate Lunch שלהם. בתרגום לעברית צחה: מגשית קלקר בלתי מתכלה, אם כי אפשר להגיש גם על הצלחת (חד פעמית, כנ"ל). ואפשר למצוא אותן במסעדות, דוכנים, משאיות מזון, בקיצור בכל מקום. תמיד יכלול סוג אחד של חלבון (לרוב שרימפס או דג, ויש גם אפשרויות לעוף או בשר), כדור אורז (scoop), ומנת "סלט מקרוני". ירקות? הם לא מופיעים בתפריט. (למרות שאם נבקש, יש מקומות שיגישו קימצ'י כתוספת שנייה).
ההוואים ממש אוהבים את ה-Spam שלהם.
טוב, כאן יש סיפור: ביום שהגענו להונלולו נסגר אחד הרחובות הראשיים ל-Spam festival פסטיבל רחוב עם אוכל ומוזיקה. בהתחלה חשבנו ש-Spam מתייחס לסגנון מוזיקלי או סגנון בישול. אז לא. Spam זה בשר חזיר משומר בקופסה. בתקופת צנע בהוואי שימש כמזון זול לכל המשפחה, ותרבות בישול שלמה נוצרה סביבו תוך ניסיון "למתוח" אותו כך שיספק צרכים לארוחה של הרבה נפשות. קצת מזכיר את סיפור הלוף שלנו, גם מבחינת המראה והטעם.
מתוך הדלות צמחו מאכלים נחמדים ביותר, אחד מהם, Spam Musubi#, נמכר פה בכל מקום: קובית אורז העוטפת פרוסת spam צרובה, וטמגו (החביתה של הסושי) עם מגוון תוספות ותיבולים. כל זה "קשור" ברצועת נורי, מין סנדוויץ' / סושי / ארוחה קטנה. לינדה קראה לזה "Power Snack" החטיף האולטימטיבי (בעיניה) כשיוצאים מסשן של גלישת גלים והיא מבינה בזה, כיוון שבעצמה היא גולשת מוכשרת ומדריכת גלישה בין שאר עיסוקיה. מי זו לינדה? בהמשך.
האמת, דיי נשבתי בטעמו של החטיף החם, והמראה האסטטי שלו, וכבר חושבת על מגוון דרכים לגוון אותו.
עוד מאכל נהדר הוא ה-Poke#: דג נא טרי מאוד עם תבלינים, לפעמים בצל, מוגש על המון אורז לבן. משמעות המילה Poke בהוואית: לחתוך באמצע, מתייחס לאופן חיתוך בשר הדג.
איכות ה-Poke קמה ונופלת על טריות הדג. בהוואי ה-AHI (טונה) טרייה מאוד מאוד.
בסדנת הבישול הכנו מטונה טרייה מהממת 3 סוגים, וואו! נמס על הלשון ! תענוג אמיתי !
לכל הרגישים לגלוטן זהירות: כמעט תמיד מכיל סויה באחד הרכיבים שלו. לכן המנה הזו שניראת תמימה ומתאימה לנמנעים מגלוטן כמעט תמיד מכילה גלוטן, אלא אם השתמשו בסויה ללא גלוטן.
יש בהוואי טונה טריה משגעת וזמינה, קניתי בקבוק קטן של סויה ללא גלוטן ושקית אורז ולאורך הטיול נהננו כמה פעמים בפוקה נהדרת.
במחלקת הבישול הארוך הכננו בסדנה Kalua Pork and cabbage: לינדה אומרת שניתן בקלות להמיר את בשר כתף החזיר בהודו ויוצא נהדר, וורסיה כשרה למנה נהדרת (ניסיתי בארץ. ייצא נורא!!!!). באופן מסורתי בושל הבשר ב"אימו" בור באדמה, גחלים, אבנים, ועלי בננה, שכוסה בעפר ובושל במשך כמה שעות עד לקבלת בשר מתפורר וארומה מעושנת. לינדה מכינה אותו בסיר סגור תנור בחום נמוך במשך כ-20 שעות, כשהוא מתובל רק במלח ותמצית עישון. כשטעמנו ג'ודי (אחת המשתתפות בסדנה) הגדירה אותו בשקט כ-sex food.
אח"כ בישלנו אותו עם בצל וכרוב, והתקבלה מנה שכשאכלנו ממנה על מרפסת הבית המקסים של לינדה כשברקע ההרים המיוערים, כולנו, ללא יוצא מן הכלל עצמנו עיניים והשמענו מגוון קולות של סיפוק.
| המלצה: Kalua Pork (למי שלא שמור על כשרות): מנה מקומית נהדרת, ונטולת גלוטן שמוגשת עם אורז. הבשר ממש לא שמן, שייכת למשפחת מזונות ה-comfort food, ואין לה כל קשר לליקר קלואה.
בעניין התבלינים בבישול הוואי: לינדה מספרת שבאופן מסורתי, לילידים לא היו תבלינים על האי והם השתמשו לתיבול במלח מהים, וכתוספת טעם השתמשו באצות וזהו. תבלינים רבים הגיעו עם גלי המהגרים למאכלי פיוז'ן אחרים. אבל טעמי המאכלים המסורתיים הושגו מתיבול בסיסי בלבד ותוספת ארומה מאופן הבישול / עישון בבור צלייה.
הכננו גם מאפה Coconut Butter Mochi ממתק נפוץ בהוואי שמקורו בשילוב של כמה מקורות אסייתים. מכינים אותו מקמח מוצ'יקו (קמח אורז דביק, מסקרן אותי לראות אם נמצא משהו דומה בארץ) והוא כמובן נטול גלוטן. יש לו מרקם נימוח / צמיג מעט וציפוי קרנצ'י. לרוב מכינים אותו בתבנית וחותכים לריבועים, וכולם "רבים" על הקצוות, שיש בהם יותר מהמעטפת הקרנצ'ית. לינדה החכמה פתרה זאת בכך שאופה בתבניות קאפקייקס (והסוד: להשתמש בתבנית מתכת ולא סיליקון), כך שכל אחד מקבל את מנת הקרנצ'יות האישית שלו. היא מדווחת שבמסיבות החוף של הגולשים המאפה להיט אמיתי. יש שאוהבים אותו מאוד ויש כאלו שממש לא. אנחנו אהבנו מאוד.
במהלך הטיול הכנתי כמה סבבים של קאפקייק מוצ'יקו וקוקוס, קל משביע ומספק, ויופי של ארוחת בוקר.
ויש גם מתכון, אחרי שהפחתתי את כמות הסוכר מהמתכון המקורי בחצי, ואחרי עוד כמה התאמות קטנות למטבח שלנו. ואחרי שמצאתי בארץ את כל המה שצריך... אפשר למצוא אותו כאן.
אז מי זו לינדה?
הגעתי לסדנת הבישול שלה דרך המלצות בטריפאדוויזר. רשום שיש אופציה לאיסוף מהמלון עם הTesla. כיוון שאני לא חובבת מכוניות לא הבנתי את הכוונה, אבל אין לי כאן רכב כך שהאופציה נשמעה מתאימה. יחד איתי בסדנה היו גם ג'סטין וג'סי מאוסטרליה שבמקרה התגוררו במלון שלי, וג'ודי מטזמניה.
בשעה 10 בדיוק הטלסה האוטונומי עצר מול הכניסה למלון, הדלתות התרוממו (כן, כמו במכוניות ספורט יוקרתיות שרואים בסרטים), ובחורה מניטורית ואנרגטית יצאה לקראתנו בחיוך ענק.
בדרך סיפרה לנו קצת על עצמה. את שיעורי הבישול התחילה אחרי כמה שנים ב"חופשת פרישה". לפני כן הייתה המון דברים: יזמית פורה, שפית, יש בבעלותה רשת מסעדות (כ-30 ברחבי העולם), גולשת ומדריכת מדריכת גלישה בזמנה הפנוי. ועוד כל מיני דברים ששכחתי.
היא גרה באחד האזורים היפים של הונלולו, בבית שעיצבה ובנתה בעצמה. עם חזיר מחמד בשם בייקון וחמשה כלבים מסוג צ'יוו'וה שכולם קרויים על שמות מאכלים. מטבח חלומות ענק, מאווזר ומשוכלל, שרק בשביל לראות אותם היה שווה להשתתף בסדנה.
בסוף הסדנה סיפרה לנו על הזכיה שלה בתחרות גלישה עם כלבים, והראתה תמונות על מסך המקרר. מקרר מהסוג שאפשר לדבר איתו, (והוא שר שירים לפני השינה, סתם לא), ואפשר לתקשר איתו דרך הטלפון מהסופר והוא מראה את תכולת המקרר (באמת). אני מתלהבת מדברים כאלו.
אז אם אתם מגיעים להונלולו, ואוהבים את החיים הטובים ובישולים עושים לכם את זה: לפני הכל תשריינו לעצמכם מקום באחת הסדנאות של לינדה. חוויה רב חושית (אמנם לא זולה) אבל אני ממליצה מאוד.
ועוד כמה טעימות וטעמים (ללא גלוטן) מהטיול:
במסעדה קטנה / דוכן, עם השם הפיוטי: What's Shaken במזרח האי הגדול, היה מבחר פריטים ללא גלוטן כולל הלחם. קציצות טארו ודג שהוכנו במקום, רטבים טריים מפירות וירקות מהחצר הגדולה. ובאמת יש לזה טעם אחר לגמרי! אפשר לקרוא עליה גם כאן.
כבר ב-11:00 בבוקר, המסעדה Da Kitchen שנמצאת באזור התעשייה 10 דקות משדה התעופה בקאהולי, מאווי, הייתה מלאה אנשים, שכנראה ידעו למה. קיבלנו שם מנת "סושי מפורק" נהדרת (בלי גלוטן ! ברור).
במסעדה / דוכן אחרת לצד הדרכים הופתענו למצוא Fish&Chips ללא גלוטן, שציפוי הנהדר של הדג מקמח קוקוס (מסתבר שיש דבר כזה). אנחנו לא כל כך אוהבים צ'יפס, אז קיבלנו סלט במקום...
במחלקת האוכל האתני המקסיקני אכלנו המון Fish TAco, ותמיד היה טעים, והמחלקה האתנית ההודי הוביל אותנו למשאית המזון, ליד Ali'i Garden Marketplace ב-Kailua Kona באי הגדול, עם מסאלה דוסה דקיקה ומדויקת, ועוד תבשילים ומסאלות עם מילויים אחרים טעימים לא פחות.
נשנשנו סושי טרי מהסופר, (בלי הסויה) וקינחנו בכדורי מוצ'י-גלידה נמסים. על שולחן פיקניק בחוף.
או שקנינו דג טרי טרי בשוק הדגים, קארי קישוא, עגבניה וסלט אצות ירוקות ששכחתי את שמו, מחנות טבע לייד, חזרנו מהר לחדר, צריבה קלה לדג ויש ארוחה נהדרת!
Mahalo
מיכל
עוד על חוויות המלצות והמון תמונות מהוואי שיעשו לכם חשק לארוז מזוודות וליסוע, מוזמנים לקרוא בפוסטים:
עוד טיולים באי הגדול: הילו, והחוף המזרחי
עוד טיולים באי הגדול וולקנו
טיולים בדרום האי הגדול
טיולים במאווי: הדרך להאנה