יום ה' 3.5.18 בבוקר נפרדים מהונלולו ועולים על טיסה ל-Hilo, העיר הגדולה בחלק המזרחי של האי הגדול.
כבר בשדה התעופה אנחנו שומעים שבבוקר היו שם כמה רעידות אדמה שפערו סדקים בכביש 130, (כביש ראשי בחלק הדרומי של האי) והוא נסגר.
אחת האטרקציות המרכזיות באי הגדול היא הר הגעש הפעיל. אנחנו מתוכננים לבלות שני לילות סמוך אליו בהמשך השבוע. בשלב הזה אנחנו מתרגשים, "הצליח לנו", נזכה לראות התפרצות געשית. הכל טוב (עדיין לא מבינים את המיימדים האמיתיים של האירוע הזה).
אוספים את הרכב ונוסעים למלון. החדר עדיין לא מוכן, קופצים להצטיידות בחלב (לקפה) וקצת פירות לחדר, ועוברים גם במפעל (וכמובן חנות) של אגוזי מקדמיה. טועמים, קונים קצת מתנות וחוזרים למלון לקבל את החדר. בנתיים העניינים מתחממים, סדק בכביש סמוך לשכונת מגורים בדרום מזרח האי, ב-Leilani Estates וקריסת מדף קרקע, מתחילים התפרצות געשית שהולכת ומתגברת במשך הלילה, לא מדובר בנהרות לבה זורמים אלא במעיין "זחל" של לבה שמתקדם לאט ובביטחון. מודיעים על פינוי אנשים מהרחובות הסמוכים.
לילה, 11am, הטלפון מתחיל לצפצף. התראת חרום. כל האזרחים שעדיין נמצאים באזור Leilani Estates מתבקשים להתפנות בדחיפות עקב התפרצות וולקנית, ורמות גבוהות של סולפור דיאוקסיד. ממרומי קומה 11 בהילטון הילו אנחנו מרגישים בטוחים. רחוקים מספיק מהאזור המסוכן. מקבלים עדכונים מהארץ שההתפרצות מדווחת בחדשות גם בארץ.
אני קמה לשטוף פנים אני רואה בכיור המוני חרקים מוזרים עם כנפיים ורודות. מגעיל ממש! שוטפת אותם וחוזרת לישון. למחרת פקידת הקבלה מספרת שאלו טרמיטים שעפו מאזור ההתפרצות (הלילה הבא כבר היה נקי מטרמיטים).
יום שישי בבוקר, 4.5.18. בחדשות מעדכנים שסדקים נוספים נפרצו באזור הפעילות הגעשית ונובעים מהם גיצים, אש, וגזים SO2. כאלף חמש מאות איש פונו מבתיהם למקלטים. גם המלון שלנו מקבל כמה משפחות מאזורי הפינוי. האזור סגור ומסוגר ולא ניתן להתקרב. הוואי היא חלק מארצות הברית של אמריקה, מצבי חרום כאן מטופלים באופן מאוד מאורגן ומבוקר. מאות אנשי כוחות הביטחון והמנהלה שומרים על הביטחון מעל הכל.
החדשות הטובות: כל שאר האזורים באי בטוחים לחלוטין לטיול ואין צורך לשנות תכניות. נהדר.
אנחנו מתוכננים להגיע לדרום האי, לאזורים הגעשיים, רק בעוד כמה ימים. מחליטים שכרגע ממשיכים לפי התכנית המקורית. ונראה מה יהיה לגבי ההמשך.
ב-Hilo השמיים כחולים, הציפרים מצייצות, כאילו נמצאים בעולם אחר.
מחליטים להמשיך בטיול לפי התכנית המקורית. קפה זריז ויוצאים לעבר מפלי הקשת Rainbow Falls, במרחק 12 דק נסיעה מהמלון שלנו, בקצה שכונת מגורים.
המפלים הרוויחו את שמם בזכות קשתות מרהיבות שנוצרת בשעות הבוקר המוקדמות. הצלחנו להגיע בדיוק בזמן, ערפילי הבוקר מתחילים להתפזר, השמש מפציעה מבין העננים ואנחנו זוכים במופע הגדול ולצלם רצף מתלהב: מפל לא גבוה ומאחוריו מערה ענקית, והקשתות נוצרות ונעלמות לסרוגין ברסיסים הניתזים. סביבו שפע בלתי נתפס כמעט של צמחיה טרופית, עלי שרכים ענקיים, ערב רב של עצים שמטפסים לגובה ועליהם שלל צמחים מטפסים, מין בלגן בלתי מאורגן ויפיפה של ירוקים.
לארוחת בוקר שותים קוקוס טרי שנקטף אתמול פוצח עבורנו. יופי של משקה אנרגיה.
מסלול קצרצר סביב המפל וממשיכים במעלה Wailuku River, הנהר הארוך ביותר בחלק זה של הוואי, יורד מההרים לים בין שני נהרות לבה שנוצרו לפני כעשרת אלפים שנה לספירה החילונית (=5000 בקרוב לספירה הדתית?).
הנהר משובץ לארכו בבריכות ומפלים אבל הנוף פסטורלי הזה ממסך מספר רב של טביעות מדי שנה. פירוש השם "וויילוקו" הוא "נהר ההרס". ממש כמו בנחלי הערבה אצלנו, אין לדעת מתי יורדים גשמים בהרים, וגלי שיטפונות מפתיעים שכיחים בו. הבריכות מסתירות מערות לבה ש"שואבות" פנימה. מסוכן. לא נכנסים למים. התכנית המקורית הייתה לטייל במסלולים סביב הנהר, אבל בניגוד למה שקראתי מהארץ, אין מסלולי הליכה לאורך הפארק.
אז ממשיכים ברכב במעלה הנהר לאטרקציה הבאה בריכות "הסירים הרותחים" ומפלי פאאפאא (Pe'epe'e Falls).
תחנה שלישית להיום: KAUMANA CAVES STATE PARK מערת לאבה. בהחלט חוויה אחרת: מתחיל כ"חור" תמים:
וסביבו (כמובן) שפע שרכים טרופיים ושורשי אוויר. בפנים אולם גדול. אפשר לראות את זרמי הלאבה מהשלבים השונים, חלקם נראים ממש כמו זחלי לאבה לאורך הרצפה או הקירות. אמנם לא הגענו מצויידים בפנסי ראש, מדליקים פנסים בסלולרי, ומתחילים להכנס לעומק המערה, ברוב האזורים התקרה דיי גבוהה, 3-4 מטר, אבל יש גם אזורים בהם צריך ללכת כפופים מאוד. ככל שנכנסים לעומק המערה, החשכה מוחלטת לגמרי, הולכים בזהירות, רק שנינו, מאירים את הקרקע והקירות בפנסים כדי לראות לאן מגיעים. תחושה של הוד קדום. איתני הטבע. אמורים להיות שם גם עטלפים, אבל לא ראינו.
חוזרים לאור היום, שותים, נחים קצת. הרדיו פתוח, מקשיבים לעדכונים אין התראות מיוחדות. ממשיכים לתחנה הבאה: הגנים הבוטנים של הוואי.
קצת לפני הגנים עצרנו בצד הדרך וירדנו במורד הצוק למסלול קצר Onomea Trail.
יורדים בשביל נחמד למפרץ קטנטן, שפך נחל אל הים. גלים מתנפצים לסלעים שסרטנים ירוקים רצים עליהם. ועל החוף קוקוסים שנפלו מהעצים. פסטורליה.
כמה מטיילים ממליצים מאוד לחצות את הנחל לראות את הצד השני של החוף, אנחנו מתלבטים, ואז, האדמה מתחילה לרעוד. אנחנו על החוף. המקום האידאלי להיות בו. שומעים "בומים" חזקים מרחוק. קוקוס גדול נופל מאחד העצים וכמעט פוגע באדם שעמד תחתיו, מתרחקים מקוקוסים. הרעידות נמשכות דיי הרבה זמן, מרגיש כרעידת אדמה דיי חזקה. האמת שהחוויה דיי מרגשת אותנו. מחליטים לעלות חזרה לאוטו.
אנשי ביטחון מופיעים על השביל ומאיצים בנו לפנות את השביל בזריזות ולעלות בזריזות, רעידת האדמה גרמה להתראת צונמי. אופס. אני נלחצת. ובצעדים קלילים (וממש לא אופייניים) מטפסת אל הכביש.
על הכביש מחכה עוד הפתעה. ה-"בומים" ששמענו בזמן הרעידה היו מפולות בוץ ואבנים (שם יפה לסלעים ענקיים) שנפלו על הכביש. הכביש נחסם, המפולת "פספסה" בכמה מטרים את האוטו שלנו. אין אפשרות להמשיך לכיוון הגנים הבוטנים, שנסגרו זמנית עד ברור ההתרעות.
נוסעים בזהירות במורד הכביש, אנשי ביטחון מנחים לסוע בזהירות ממפולות קטנות נוספות.
כבר צהריים, כדי להירגע מכל ההתרגשות, אין כמו ארוחה טובה. Tripadvisor היקר ממליץ לאכול ב-What's Shaken שנמצאת בקרבת מקום.
המלצה מעולה. אוכל טעים הכל מגידול מקומי. לחם בלי גלוטן, מזמינים כריך סלמון וכריך בורגר טארו (צמחוני). טעימים, טריים והכל מוכן ברגע ההזמנה. יש להם גם מגוון שייקים של פירות מגידול עצמי. מומלץ ממש.
כל מי שמגיע חווה הרגע את רעידת האדמה שמסתבר שהייתה ברמה של 6.9, מחליפים חוויות.
מאוד מהר מתעדכנים שהתראת הצונמי הוסרה.
הכביש לגנים הבוטניים עדיין סגור. מוותרים. ממשיכים לטיול רגוע לאורך החוף. לכיוון המלון. התכנית המקורית הייתה לעלות להר הגבוה לתצפית שקיעה, אבל השעות מתארכות, ואנחנו רוצים להתעדכן אם יש שינויים בהתראות. מחליטים לדחות את הטיול הזה למועד מאוחר יותר. בכל מקרה יהיו לא מעט שינויים בתכנית המקורית.
בחדשות מעדכנים שעוד ועוד סדקים נפערים באזור Leilani, והפעילות הגעשית שם מתגברת.
הרבה דיווחים על רעידת האדמה החזקה ולא מעט תמונות של רהיטים זזים.
בחדר מחכה לנו מייל מבעל הדירה הבאה, ב-Volcano, שמספר שדווקא שם, במיקום גבוה ורחוק יחסית מה"אקשן" הגעשי הנוכחי, הכל כרגיל, ואנחנו מוזמנים להגיע לפי התכנית.
הכל טוב. סוגרים את היום במסעדה חמודה ב-Hilo, גם שם מודעות לנטול גלוטן. לילה טוב מחר יום חדש וטיולים לצפון מזרח האי.
לסיכום, טיפ חשוב לחיים: ברעידות אדמה: לא לעמוד מתחת לעץ קוקוס! ואם ממש חייבים לעמוד מתחת לקוקוס לוודא שאין עליו קוקוסים.
לגנים הבוטנים חזרנו בהמשך, בהחלט מומלץ, אפשר לקרא ולהנות מהתמונות המרהיבות בפוסט: ...
Mahalo
מיכל
עוד על חוויות המלצות והמון תמונות מהוואי שיעשו לכם חשק לארוז מזוודות וליסוע, מוזמנים לקרוא בפוסטים:
עוד טיולים באי הגדול וולקנו
טיולים בדרום האי הגדול
טיולים במאווי: הדרך להאנה